שו"ת על דברי הימים ב ג:יא

ב. במקורות המזכירים שהיו כרובים מצוירים על הקירות, אין מצוין אם היו להם כנפיים. בפשטות יש להניח שכרובים אלה היו דומים לאלה שעשה משה על הכפורת, ולאלה שעשה שלמה מצידי הארון, שלגביהם מפורש בפסוקים⁴שמות כה, כ; לז, ט; מלכים א' ו, כד,כז; ח, ו-ז; וכן בדברי הימים, בפרקים המקבילים. שהיו להם כנפיים. כך מוכח גם מהמאירי⁵ביומא נד ע"א., המסביר את דעת ר' אחא שהכרובים המצוירים על הקירות היו "מעורים זה בזה": "ומראים להם את הכרובים מעורין זה בזה, ר"ל (לדעתו, אין הכוונה שגופיהם של הכרובים היו דבוקים זה בזה אלא) דבקים זה בזה, כשאר בני אדם הנצמדים יד ליד זה בצד זה, שכך היו הכרובים עומדים לרוחב הדביר, זה לצד ימין וזה לצד שמאל, וכנפיהם פרושות ומתדבקות כנף הימני של זה לכנף השמאלי של זה"⁶אמנם דברי המאירי מוסבים על תחילת הסוגיה, שבה הגמרא יוצאת מנקודת הנחה שמדובר בכרובים שעשה שלמה, שעצם העובדה שכנפיהם נגעו זו בזו מפורשת בכתוב (מלכים א' ו, כז; דברי הימים ב' ג, יא), אך אין סיבה להניח שפירושו של הביטוי "מעורים זה בזה" משתנה לדעת המאירי בהמשך הסוגיה. . עם זאת, יש לציין שבניגוד לחיות שבמרכבה, שלהן היו שש⁷ישעיהו ו, ב. או ארבע כנפיים⁸יחזקאל א, ו. לכל אחת, לכרובים היו בפשטות רק שתי כנפיים, וגם לגבי האריות, או צורות נוספות (ר' להלן) שצוירו על קירות המקדש או דלתותיו או באריגה בפרוכת, אין מקור שהיו להם יותר משתי כנפיים.

לחלופין, ייתכן שהכנפיים מופנות ופרושות לצדדים, במאוזן כמשטח רחב, וכך הן סוככות על הכפורת¹²זו שיטתו של הרז"ק (כפי שמסר לנו בעל-פה) ובהתאם לצורת הכרובים עצמם ואופן עמידתם לדעתו, כפי שתואר לעיל בהערה 2. יצוין שלהבנתנו את הדברים, צורה ואופן עמידה אלה עצמם קרובים לציור של "מכון המקדש", ואכן הרז"ק אישר לנו זאת בדבריו. עוד הוסיף שהתנשאות הכנפיים מעל לראשי הכרובים יכולה להתפרש בכך שהראש מורכן ומצוי בגובה אחד עם הכתף שממנה יוצאות הכנפיים, ונפרשות לצדדים וכלפי מעלה, או בחלוקת הכנף לשני משטחים (כפי שקיים במציאות אצל עופות, שיש להם בכנף פרק שמאפשר קיפול, בדומה לפרקי הידיים והרגליים אצל היונקים), כאשר המשטח הקרוב לגוף פרוש במאונך לצד הגוף ועולה אל מעל הראש, והמשטח השני מתקפל ופונה ממנו במאונך, כך שהוא פרוש במאוזן מעל הכפורת לרחבה.
לחיזוק דבריו ציין הרז"ק, שאם נתאר את הכרובים שעל הכפורת באופן זה, הדבר מוסיף לדמיון בינם לבין הכרובים שעשה שלמה, שלגביהם מפורש בכתוב שכנפיהם היו פרושות לצדדים, ולא מושטות לפנים (מלכים א' ו, כז): "ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נגעת בקיר השני, וכנפיהם אל תוך הבית נגעת כנף אל כנף". וכן בדברי הימים ב' ג, יא-יב: "וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים כנף האחד לאמות חמש מגעת לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש מגיע לכנף הכרוב האחר. וכנף הכרוב האחד אמות חמש מגיע לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחר". כלומר: כנף אחת של כל כרוב פונה לעבר הכרוב האחר ונוגעת בכנפו, והשנייה פונה אל קיר הבית, וכמבואר ברש"י (במלכים ובדברי הימים בפירוש המיוחס לרש"י) וברד"ק בשני המקומות. עם זאת, יש לציין שבפסיקתא זוטרתא שהובאה בהערה הקודמת, ולשיטתה הכרובים שעל הארון מושיטים כנפיהם לפנים, אכן הודגש: "האלה יהיו פורשים כנפים למעלה, ולא של בית עולמים, כי הכרובים שעשה שלמה היו פורשים כנפים מקיר הדביר לקיר הדביר").
כמו כן, אם נניח שהיחסים בין מוטת כנפי הכרובים לגובהם היו דומים אצל הכרובים של משה ואצל אלה של שלמה, נגיע למסקנה שאורך הכנף אצל הכרובים של משה היה חמישה טפחים (שכן הגמרא בסוכה ה ע"ב מסיקה שהכרובים היו גבוהים עשרה טפחים, ולגבי הכרובים שעשה שלמה נאמר במלכים א' ו, כג-כד שגובהם היה עשר אמות ואורך הכנף חמש; אם כן לפי אותו יחס אורך הכנף בכרובים של משה היה חמישה טפחים), ומאחר שרוחב הכפורת היה תשעה טפחים (שמות כה, יז: "אמה וחצי רחבה") נמצא ששתי כנפיים בנות חמישה טפחים כל אחת הפרושות לשני הצדדים סוככות מעל כולה ואף עודפות עליה).
יש להוסיף עוד, שהרלב"ג בפירושו (שמות כה, כ) אומר על פרישת כנפי הכרובים: "פורשי כנפיים למעלה – כאילו ירצו לעוף", ונראה מהדברים שגם הוא מפרש שהכנפיים היו פרושות לצדדים ככנפי העופות במעופם, ולא מושטות לפנים או לאחור. כך גם בפירוש רבנו מיוחס (שמות כה), "פורשי כנפיים" – "פרושים כמין עופות פורחות" (אך לגבי צורת הכרובים עצמם, דעתו שם שצורת אדם להם, כנ"ל בהערה 2). .